שְׁמוֹת ט׳ · ל״א

וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הכתוב מעיר ״והפשתה והשעֹרה נֻכתה כי השעֹרה אביב והפשתה גבעֹל״. רש״י מבאר ש״נֻכתה״ פירושו נשברה, מלשון ״נכאים״, ולא לשון הכאה. אבן עזרא מבאר את משמעות ההערה: הפשתה והשעורה, שכבר הוכו, לא ישובו ומשה לא יתפלל לרפאם, ורומז שהברד כבר הכה אותן קודם שפרעה הודה ואמר ״ה׳ הצדיק״. הפסוק מסביר מדוע נפגעו דווקא הפשתה והשעורה: משום שכבר הבשילו - השעורה היתה אביב והפשתה גבעול - ולכן היו קשות ונשברו. הפירוט החקלאי מלמד על היקף הנזק הכלכלי שגרמה המכה ליבולי מצרים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והפשתה והשערה נכתה. נִשְׁבְּרָה, לְשׁוֹן "פַּרְעֹה נְכֹה" (מלכים ב כ"ג), "נְכָאִים" (ישעיהו ט"ז), וְכֵן לֹא נֻכּוּ; וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן הַכָּאָה, שֶׁאֵין נו"ן בִּמְקוֹם ה"א לְפָרֵשׁ נֻכָּתָה כְּמוֹ הֻכָּתָה, נֻכּוּ כְּמוֹ הֻכּוּ, אֶלָּא הַנּו"ן שֹׁרֶשׁ בַּתֵּבָה וַהֲרֵי הוּא מִגִּזְרַת "וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו" (איוב ל"ג):

כי השערה אביב. כְּבָר בִּכְּרָה וְעוֹמֶדֶת בְּקָשְׁיָהּ, וְנִשְׁתַּבְּרוּ וְנָפְלוּ, וְכֵן הַפִּשְׁתָּה גָּדְלָה כְבָר, וְהֻקְשָׁה לַעֲמֹד בְּגִבְעוֹלֶיהָ:

השערה אביב. עָמְדָה בְּאִבֶּיהָ, לְשׁוֹן "בְּאִבֵּי הַנָּחַל" (שיר ו'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְכִתָּנָא וְסַעֲרֵי לְקוֹ אֲרֵי סַעְרַנְיָא אַבִּיבִין וְכִתָּנָא גַבְעוֹלִין:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וטעם והפשתה והשעורה נכתה, זה לא ישוב ולא אתפלל לרפאם והנה הטעם קודם שתיראון ותודה ותאמר ד' הצדיק כבר הוכתה הפשתה והשעורה וזה הוי"ו נכון בלשון ישמעאל כאשר הזכרתי, ולפי דעתי כי תחסר מלה אחת טרם אפרוש כפי אתם יריאים את השם אתה ועבדיך וזה דרך מוסר והטעם שבסור המכה תמרדו על כן כתוב אחריו ויכבד לבו הוא ועבדיו (פ' לד) ולא תמצא כן במקום אחר:

והפשתה והשעורה. ספר הכתוב מה שאירע, והנה התברר ממלת נֻכָתָה גם נֻכו (פ' לב) כי שרש מכה, נכה, כמו ושֻפו עצמותיו לא רֻאו (איוב לג כא):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה. אַף עַל פִּי שֶׁהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה, וְזֶה הֶזֵּק רַב בְּמִצְרַיִם, כַּאֲמָרוֹ "וּבֹשׁוּ כָּל עֹבְדֵי פִשְׁתִּים" (ישעיהו יט:ט).

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

נכתה לשון רבות כמו ויהי ידיו אמונה, ועיניו קמה, בנות צעדה.

כי השערה אביב מה שלא שתף הכתוב פשתה ושעורה באביבות כמו ששתף חטה וכוסמת באפילות, לפי שהפשתה בין שנזרעה בבכיר בין שנזרעה באפל לעולם הוא גבעול מה שאין בשאר עשבים לכך כתיב הפשתה לבדה, אבל חטה וכוסמת אם נזרעו יחד גדלים הם בענין אחד.

והפשתה גבעל משמע אם לא היתה גבעול לא היתה לוקה. חז״‎ק שהרי כתיב ואת כל עשב השדה הכה הברד.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְהַפִּשְׁתָּה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה סִדֵּר עִנְיָן זֶה קוֹדֶם גְּמַר עִנְיַן תְּפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁהִבְטִיחַ ״כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר״ וְגוֹ׳, הָיָה לוֹ לִגְמוֹר אוֹמֶר כִּי עָשָׂה מֹשֶׁה כֵן, וַיֵּצֵא מֵאֵת פַּרְעֹה וְהִתְפַּלֵּל וְגוֹ׳, וְאַחַר כָּךְ יוֹדִיעֵנוּ אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה הַבָּרָד.

וְאוּלַי שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְהַסְמִיךְ עִנְיָן זֶה לְאָמְרוֹ ״טֶרֶם תִּירְאוּן אֶת ה׳״, לִרְמֹז הַסִּבָּה אֲשֶׁר סִבְּבָה אוֹתָם לְחַזֵּק לִבָּם, וְאָמַר וְהַפִּשְׁתָּה וְגוֹ׳. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״כִּי אֲפִלוֹת״ פִּלְאֵי פְּלָאוֹת נַעֲשׂוּ לָהֶם שֶׁלֹּא לָקוּ, עַד כָּאן. וְהִנֵּה כִּרְאוֹת פַּרְעֹה כִּי לֹא שָׁלְטָה מַכַּת הַבָּרָד בַּחִטָּה וְכֻסֶּמֶת שֶׁלֹּא כְּפִי הַטֶּבַע, כְּאָמְרָם פִּלְאֵי פְּלָאוֹת נַעֲשׂוּ לָהֶם, הוּא לֹא יִתְלֶה כִּי ה׳ הִפְלִיא, אֶלָּא יִתְלֶה כִּי אֵין שְׁלִיטַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל הֹוֶה, וְזֶה יַגִּיד חָס וְשָׁלוֹם הַשִּׁתּוּף וְאֵין שְׁלִיטָה בַּכֹּל, וְזֶה הָיָה לוֹ מָקוֹם לְהַכְבִּיד לִבּוֹ. וְלָזֶה אָמַר מֹשֶׁה יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן, וְטַעְמוֹ כִּי הַפִּשְׁתָּה וְגוֹ׳ וְהַחִטָּה וְגוֹ׳ לֹא נֻכּוּ, וְעָשָׂה ה׳ פֶּלֶא זֶה לְחַזֵּק לֵב פַּרְעֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר ״וַאֲנִי אֲחַזֵּק״ וְגוֹ׳.

מקור: ספריא · נחלת הכלל