רֹאשׁוֹ. מַבְהִיק כְּכֶתֶם פָּז. כֶּתֶם הוּא לְשׁוֹן סְגֻלַּת מְלָכִים שֶׁאוֹצְרִין בְּבֵית גִּנְזֵיהֶם, וְכֵן "יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב", וְכֵן "וְלַכֶּתֶם אָמַרְתִּי מִבְטַחִי", וְכֵן "וַחֲלִי כָתֶם":
קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים. לְשׁוֹן תְּלוּיִים, פנדלויי"ש בְּלַעַ"ז:
שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב. כָּל אֵלֶּה נוֹי לְבָחוּר:
ראשו כתם פז. כאומרה אין להניח בראשו עטרת זהב, כי הראש עצמו יפה ומבהיק עוד ככתם פז והנמשל הוא לומר אין לספר עוצם גדלו, כי הוא מרומם על כל ברכה ותהלה:
קוצותיו תלתלים. שערותיו המה מסולסלים ועל כי יתהפכו בסלסולם פעמים נכנסים ופעמים יוצאים, לכן המה נראים תלים תלים, והמה שחורות כנוצות העורב, וזה דבר נוי. והנמשל הוא לומר הנפלאות הנשפעות מאת המקום ברוך הוא יתהפכו בתחבולותיו, והמה צפונות וחשוכות מעין האדם ואין להשיגם. ובא הרמז בנוצות העורב, כי דבר שחור הוא חשוך אל העין:
כתם פז. זהב טוב ויקר כמו בכתם אופז (דניאל י ה):
קווצותיו. הוא שער הראש התלוי למטה:
תלתלים. מלשון תל וגובה:
כעורב. שם מין עוף:
מליצה:ראשו. עתה תתחיל לתארו בפרטות:
ראשו, ר"ל מהות מחשבתו הנעלמת והרצון העליון כמו שהוא במקורו טרם התגלה, הוא דבר נעלם, סתימא דכל סתימין לא יושג ממנו מאומה, ותארה זה ככתם פז, הכתם הוא עשת מקשה, שזה מורה שפנימיותו סתום וחתום וידומה כי אין בפנימיותיו דבר, וכלל העשת הוא פז, שהוא הדבר היותר יקר בעולם השפל, ר"ל דבר יקר מאד הסתום ונעלם בתכלית העלמה.
קוצותיו. השערות הם מותרי המוח, שפנימית המוח בוקע ויוצא ומתגלה ע"י השערות שהוא ציור אל אורות המחשביות הנעלמות וצפונות הבוקעות ויוצאות לחוץ דרך נקבי משכיות השערות, שזה מורה ראשית התגלות מחשבתו הנעלמה, הם תלתלים תלי תלים, כי בהם תלוים עולמות שאין להם סוף, אבל הם שחורות כעורב, צבע השחור הוא הבולע את האור בתוכו, וזה משל על רוב התעלמותם שאורן גנוז בהם וצפון בתוכם בלתי מתגלה מהם מאומה, ודומים כעורב ותערובות שאין ניכר לנו מהם שום הבדלה ורושם כלל:
ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים שחורות כעורב:
זה הפסוק הוא להורות על יפיו ושלמותו והוא לפי המשל לבד: