שׁוֹקָיו֙ עַמּ֣וּדֵי שֵׁ֔שׁ מְיֻסָּדִ֖ים עַל־אַדְנֵי־פָ֑ז מַרְאֵ֙הוּ֙ כַּלְּבָנ֔וֹן בָּח֖וּר כָּאֲרָזִֽים׃

שׁוֹקָיו. כְּעַמּוּדֵי שֵׁשׁ הַמְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז:

עַמּוּדֵי שֵׁשׁ. עַמּוּדֵי שַׁיִשׁ, וַחֲבֵרוֹ בִמְגִלַּת אֶסְתֵּר, "עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ". וּמַרְאֵהוּ גָּבוֹהַּ כְּאַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:

בָּחוּר כָּאֲרָזִים. נִבְחָר בֵּין הַבָּנִים כְּאֶרֶז בֵּין שְׁאָר עֵצִים:

הפעם הא'שש. אבני שיש:

הפעם הג'שוקיו. [הוא] האש והאויר:

על אדני פז. היא הארץ כמו על מה אדניה הטבעו:

מראהו כלבנון. מי שיכנס בלבנון יראה אילן יפה וחשוב שאין למעלה ממנו ולא ימצא כמהו עד שיראה יותר נאה ממנו ויפלא בעיניו כן מעשה השכינה:

בחור כארזים. שהן על (ה)מים שלא יבטלו מעשיו כענין חדשים לבקרים (רבה אמונתך):

שוקיו עמודי שש. רגליו נאים בלובן וביושר כעמודי אבן שיש והמה מיוסדים על אדני פז, הם כפות הרגלים, שהמה נקיות כזהב פז, עם כי מדרכם להיות מלוכלכות בעפר הארץ. והנמשל הוא על העולם השפל הדום רגלי המקום ברוך הוא, שנא׳ והארץ הדום רגלי, שהוא חזק כעמודי אבני שיש, ואדני יסוד כדור הארצי המעמידו במקומו לבל יתקרב לפאה מן הפאות, דומה הוא אל הפז. ויאמר על הנקודה האמצעית מכדור הארצי שהיא מעמדת כל הכדור במקומו כאשר חקרו הטבעיים, כי כל יסוד משתוקק ליסודו, ולכן בא הרמז בפז, כי הנקודה הזאת הוא כמעט קט כמו הפז שמעט ירד לעולם, כמו שאמרו רז״ל:

מראהו וגו׳. מראה קומתו הוא כהר הלבנון, והוא נבחר משאר הדודים כארזים מכל עצי היער והמשל הוא לומר שהמקום ברוך הוא גדול ורם מכל אלהים, ומאד נבחר מכולם ואין להעריך אותם אליו:

שוקיו. הוא פרק מפרקי הרגל:

שש. אבן שיש:

מיוסדים. מלשון יסוד:

אדני. הוא הדבר שהעמוד תקוע בו וכן אדני כסף (שמות כו יט):

פז. הוא המובחר שבזהבים:

מליצה:שוקיו. וסוף מעשהו ואחרית מסובביו הוא העולם המורגש שהם עמודי שש ר"ל שש קצות העולם, והם מיוסדים על אדני פז. ר"ל נסמכים על ה' המקיף אותם וממלא אותם בחבל כסף השגחתו, עד שראשו כתם פז מגיע עד השוקים הנסמכים ג"כ על אדני פז, (כמ"ש בכ"ח שער היכלות ענף ד').

עתה חושב מעלותיו בכלל מראהו בכלל כלבנון אשר אין מספר לנטעים הגדלים בו כן מלא נטעים שונים, ר"ל נמצאים רבים עליונים ותחתונים שהוא שורש לכולם ונושא ומחיה אותם.

ומבאר עוד היכולת והחכמה והרצון שנמצאים אצלו בתכלית השלמות. נגד היכולת אומר, בחור כארזים, שהוא הארז היותר גבוה בין עצי הלבנון, כן אות הוא בצבאותיו מצד גבורתו ויכלתו:

שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז מראהו כלבנון בחור כארזים:

בעבור שהשוקים יהיו עליהם עמידת הבעלי חיים כמו שיסמוך הבית על העמודים אמרה להעיר על קיום אלו העמודים והיסודות אשר קיומו בהם והוא השכל הפועל אשר בו ישוב נצחי שהם כעמודי השש מיוסדים על אדני פז שהם רבי הקיום. ואמרה להורות על יפיו והמעלה אשר לו בנפש כי מראהו כלבנון והוא בית המקדש שהיה כתכלית היופי והיתה לו פעלה גדולה בנפש או היה הרמז בזה ליער הלבנון שהיו שם עצים יפים ונבחרים מאד. ואולם אמרה בחור כארזים הנה הרצון בו שכמו שהארזים היו נבחרים מבין שאר העצים ביפים וגדולם כן הוא נבחר מבין שאר כחות הנפש: