וְדוֹדִי חָמַק עָבָר. נִסְתַּר וְנִכְסָה מִמֶּנִּי, כְּמוֹ "חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ", סִתְרֵי יְרֵכַיִךְ, עַל שֵׁם שֶׁהַיָּרֵךְ בַּסֵּתֶר. "עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין", תִּסָּתְרִי וְתִתְכַּסִּי מֵחֲמַת בּוּשָׁה שֶׁמָּעַלְתְּ בִּי:
נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ. שֶׁאָמַר "לֹא אָבֹא אֶל בֵּיתֵךְ, כִּי מִתְּחִלָּה לֹא אָבִית לִפְתּוֹחַ".
הפעם הא'חמק. המתין מעט ועבר ובא פעל עבר אחר פעל בלא ו״ו וכמהו כרע נפל שכב והוא כמו עד מתי תתחמקין:
פתחתי. כאשר פתחתי לו הדלת אז סבב עצמו ועבר משם:
נפשי יצאה בדברו. כי כשפנה ממנה דיבר קשות לאמר לא אשוב עוד אליך ואמרה בשמעי דבריו אלה כמעט יצאה נפשי מהפלגת הגעגועין:
בקשתיהו. אחר זה בקשתי אותו וחפשתי אחריו ולא מצאתי אותו, וקראתי אותו בחשבי שהוא במקום סתר ויגלה עצמו אלי בשמעו קולי, אבל לא ענה לי והנמשל הוא לומר כאשר גמרתי בנין הבית נסתלקה הנבואה ומאוד נצטערתי על העדרה, ומחזרת הייתי על החזרת הנבואה ולא עלתה בידי:
חמק. ענין סבוב כמו עד מתי תתחמקין (ירמיה לא כא):
משל:ואז בעת שפתחה כבר חמק הדוד. כי נתקצף עליה ועבר ונפשה יצאה בדברו קשות בלכתו. ומאז לא מצאה אותו.
מליצה:פתחתי. ולכן רק היא פתחה לדודה, ר"ל בחנה להפרד מגויתה ולגלול את מסך החומר הסוכך בינה ובין דודה, אבל דודה כבר חמק עבר, ולא שב להשכין שכינתו עליה ונפשה יצאה בדברו קשות, שהיא הנבואה הקשה שהודיעו אז מחלוק מלכות ב"ד (ובמדרש חמק עבר נתמלא עלי עברה) ור"ל המדרגה העליונה של נפשו שהיא נשמה לנשמה שע"י השיג רוה"ק והנבואה כבר יצאה ונפרדה ממנו, (ובזוהר אחרי דף ס"ז) הכי תנא קוב"ה רוחא ונפשא דכולא, ולכן בקשתיהו על ידי תשובה ולא מצאתיהו. קראתיו בתפלה ובתחנונים ולא ענני:
פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני:
אמרה אף על פי שכבר פתחה לו הנה דודה סבב ועבר והעלימו הטבעים ממנו מה שהיה מושג אליו קודם מזה המבוקש ולזה כי לעומק הענין ולקושי הכנע כחות הנפש אל השכל ההכנע הראוי באלו ההשגות יקרה לו זה בהכרח. ואולם אמרה נפשי יצאה בדברו הרצון בו לפי מה שאחשוב בעבור דברו אליה מה שדבר והוא קראו שתפתח לו גודל חשקה להפיק רצונו ולזה יצאה נפשה לשוטט ולבקש אנה ואנה אם תמצאהו: