רֹאשֵׁ֤ךְ עָלַ֙יִךְ֙ כַּכַּרְמֶ֔ל וְדַלַּ֥ת רֹאשֵׁ֖ךְ כָּאַרְגָּמָ֑ן מֶ֖לֶךְ אָס֥וּר בָּרְהָטִֽים׃

רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל. אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָ". הֲרֵי הִיא חָזְקָן וּמוֹרָאָן כְּסֶלַע הָרִים, וְכַרְמֶל הוּא רֹאשׁ הֶהָרִים:

וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ. קְלִיעַת שַׂעֲרוֹת נְזִירַיִךְ נָאָה בְמִצְוֹת כִּקְלִיעַת אַרְגָּמָן:

וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ. עַל שֵׁם שֶׁהַקְּלִיעָה מֻדְלֵת עַל גֹּבַהּ הָרֹאשׁ:

מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים. שְׁמוֹ שֶׁל מָקוֹם קָשׁוּר בַּתַּלְתַּלִּים, שֶׁנֶּאֱמַר, "נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ":

רְהָטִים. קורנ"ץ בְּלַעַ"ז. כֵּן קוֹרִין לְתַלְתַּלֵּי הָאֲזוֹרוֹת שֶׁקּוֹשְׁרִין בָּהֶן הַחֲגוֹרוֹת. דָּבָר אַחֵר: "מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים" הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְשָׁר בְּאַהֲבָה, בְּמִצְוֹת, וּבְרִיצוֹת שֶׁאַתֶּם רָצִים לְפָנָיו:

הפעם הא'ככרמל. עין [צבע ואומ׳ שהוא עין שני] ובדברי הימים וכרמיל ובוץ:

דלת. בלשון קדר השער היוצא על הלחי [דלל]:

ברהטים. כמו (ברהטים) בשקתות המים:

הפעם הב'ככרמל. כעין [כרמל]:

כארגמן. שהוא רך במשוש:

[מלך אסור ברהטים.] וכל מלך היה מתאוה להיותו אסור וקשור חבלי שערך [זה הענין הזכירו שרי קדר החושקים כמו מה יפית ומה נעמת אין בעולם תענוג לנפש ולא דבר יפה ונעים כחשק:] וי״א כי ענין ברהטים שדמה השער [זה תחת זה כדמות המים] ברהטים וי״א כי מלך הוא הראש:

ואחר שדמה אותה לתמר התאוה להיות עמה:

הפעם הג'ראשך. [הוא המלך המשיח שהוא מבני דוד:

ודלת ראשך.] משיח בן יוסף:

מלך אסור. רמז שהוא משיח בן דוד אסור עד שיגיע הקץ כי ביום ש(נ)חרבה ירושלם נולד:

ראשך עליך ככרמל. ראשך אשר עליך יעמוד מוזקף ויהיה סגלגל כהר הכרמל והנמשל הוא לומר אשר השכינה היא הראש אשר עליך יראה כהר הכרמל:

ודלת ראשך. קווצות השער המודלה על ראשך המה יהיו יפים כפתילי ארגמן והנמשל הוא על הנביאים הנשפעים מהמקום ברוך הוא שפע הנבואה, הם ישמיעו מה שיהיה לאחרונה. וכן יקום כצבע ארגמן הנראה למרחוק ולא תסור כי אם בקושי רב:

מלך אסור ברהטים. כל כך תהיה נחמדת לעין, שאף המלך יהיה חפצו להיות קשור בבנין שבעליית הבית מחדר לחדר הנעשה להתהלך בו, בחשבו כי שם ישביע עינו ממראית פניך בראותך מתהלך מחדר לחדר והנמשל הוא לומר אשר המקום ברוך הוא יהיה אז כאילו הוא אסור בבניני בית המקדש כי עוד לא תסור משם שכינתו:

ודלת. כן יקרא דבר הנתלה בדבר ויורד למטה ובדברי רז״ל הדלה עליה את הגפן (סוכה יא.), וכן ורעו דליותיו (ירמיה יא טז):

כארגמן. מין צבע אדומה:

אסור. ענין קשירה:

ברהטים. הבנינים שעל העליות מחדר לחדר וכן רהיטנו ברותים (לעיל א יז):

משל:וראשך עליך הדומה ככרמל ביופיו והדרו ודלת ראשך כצבע ארגמן הלא מלך אסור ברהטים. הלא המלך שלמה אסור ברהטיהם בכבלי האהבה ולא יוכל להתנענע בלעדה כאסור בזיקים:

מליצה:ראשך. והנה הראש אשר הוא עליך. ר"ל מהותך העצמי. העצם הנבדל האלהי הרוחני שהוא הנפש עצמו שהוא הראש לכולם, ועז"א עליך, כמו שאת בעצמך הלא הוא דומה לכרמל המלא פרי ותנובה, כן את מלאה חכמה ודעת אלהים וכל קדש, וכן דלת ראשך השערות והתלתלים שהם האורות המחשביות הבוקעים מעצמות הנפש ומתגלים ממנה (כמ"ש ביאור זה למעלה (ד א' ה' י"א) שהשערות ברוחניות ימליץ התבקעות התעלומה לחוץ) הוא דומה כארגמן, שהוא משל אל העולם הכסא שנקרא ארגמן בפי האלהיים כשם הרוחניים הסובבים את הכסא. והארגמן הוא למטה במדרגה מעולם האורה והאצילות אשר שם מבוע הנפשות הקדושות. והלא המלך שהוא הגוף המולך בעיר הקטנה. אסור ברהטים, בצנורות היוצאות מן הנפש להשקות את הגויה בשקתות ההשכלה והחיים וההרגשה הוא כנאסר בכבליהם ובלעדם לא יזוז ממקומו והוא כאבן דומם אם תסתלק ממנו. (ובמדרש הנעלם פ' ויקרא דף קי"ג ע"ב ר' פנחס אומר הנשמה נטלה מכסא הכבוד שהוא הראש כדקאמר ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן זו הנשמה שהיא דלת הראש מלך אסור ברהטים זה הגוף שהוא אסור בקברים):

ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים:

אמר כי כמו שהכרמל הוא נאות אל גדול הצמחים והפירות ומוכן אליו תכלית ההכנה כן היא מכינה מה שיאות תכלית היאותו אל הראש אשר תכוין אליו והוא עצם הדברים אשר החקירה בהם וזה לטוב היישרתה אליו במה שתכין מהמשיגים והמקרים הנה כמו שהכרמל יהיה עליו הראש אשר יכוין ממנו בכח קרוב והם הפירות כן הראש אשר יכוין מפעולתה הוא עליה בכח קרוב. ואמרו ודלת ראשך כארגמן הוא לפי המשל ולפי הנמשל. אמנם לפי המשל הוא להורות על יפיה. ולפי הנמשל יאמר שמשיגי הראש אשר הכינה אותם לו לקחת ראיה מהם על הראש הם בתכלית היופי והתקון. ואמרו מלך אסור ברהטים שלפי אלו המשיגים אשר הכינם כמעט שהמלך והוא השכל ההיולאני אסור ברהטים לשתות מהם תמיד. והמשיל זה לרהטי׳ להיות אלו המשיגים אשר הכינה נמשלים במשלו זה לברכות מים. ואפשר שיהיה הרצון בזה השכל ההיולאני והוא אסור ברהטים לשתות מהם תמיד בחקירותיו כי לא יוכל לעשות דבר מזולת מה שתכין אליו. או יאמר על דרך משל שהשכל הפועל הוא במה שהוא משפיע לו לשכל ההיולאני אסור ברהטים ההם לא יוכל להשפיע לו דבר אם לא קדמה לה לשכל ההיולאני בו השגה מהחוש ר״ל במה שישפיע אליו מהצורות הדמיוניות. והנה קרא השכל הפועל מלך כי הוא מושל בו: