זֹ֤את קֽוֹמָתֵךְ֙ דָּֽמְתָ֣ה לְתָמָ֔ר וְשָׁדַ֖יִךְ לְאַשְׁכֹּלֽוֹת׃

זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר. רָאִינוּ נוֹי קוֹמָתֵךְ בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁכָּל הָאֻמּוֹת הָיוּ כוֹרְעוֹת וְנוֹפְלוֹת לִפְנֵי הַצֶּלֶם, וְאַתָּה עָמַדְתָּ בְּקוֹמָה זְקוּפָה כַּתָּמָר הַזֶּה:

וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת. דָּנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל, וַעֲזַרְיָה, שֶׁהָיוּ לָךְ כְּשָׁדַיִם לִינֹק מֵהֶם, דָּמוּ לְאֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁמַּשְׁפִּיעוֹת מַשְׁקֶה. כָּךְ הֵם הִשְׁפִּיעוּ לְהָנִיק וּלְלַמֵּד אֶת הַכֹּל שֶׁאֵין יִרְאָה כְיִרְאַתְכֶם. עַד כַּאן קִלְּסוּהוּ הָאֻמּוֹת, מִכָּאן וְאֵילֵךְ דִּבְרֵי שְׁכִינָה לְגָלוּת יִשְׂרָאֵל שֶׁבֵּין הָאֻמּוֹת:

הפעם הג'זאת קומתך. [זש״ה ועמך כלם צדיקים] אז ירבו [ה]צדיקים צדיק כתמר יפרח:

ושדיך. [הם] בעלי תורה שיתנו פרי [אמריה]:

זאת קומתך. זאת תהי מראה קומתך תדמה לאילן תמר הזקוף מבלי עקמימות והנמשל הוא על כל האומה שתהיה בכללה ישרה:

ושדיך. דדיך יהיו תלוים כלפי מטה כאשכלות מן האילן והנמשל הוא על המלך וכהן גדול המיניקים אותך להשפיע לך טובה, הנה ישפיעו טובה מרובה כאשכלות הגפן המשפיעים יין רב:

קומתך. מלשון קומה וגבהות:

דמתה. מלשון דמיון והשוואה:

לאשכלות. כן יקרא הענף והגרגרים תלוים בו וכן אשכול הכופר (לעיל א יד):

משל:זאת. עתה בא המלך שלמה עצמו ומדבר על לבה בל תפרד מאתו. אומר לה הנה זאת קומתך שאת נצבת עתה בקומה זקופה בגאוה ועוז, עד שדמתה לתמר הגבוה מאד. עד שלא יוכל איש לעלות אליו. ושדיך תלוים מן הגובה הזאת כאשכולות:

מליצה:זאת קומתך. אחר שצייר איך כל בנות הגויה וכל כחותיה לכל מחלקותיה מתוכחים עם הנפש בל תפרד מאתם, וכ"א מדבר עמה בפרט ומבקש בל תפרד ממנו כי יאבד בהפרדה, מצייר עתה איך המלך שלמה עצמו, (הוא הלב שממנו תוצאות חיים והוא הדופק וחי עד סוף הגויעה שאוסף מרוצת הדם והחיים אליו) מתפרד עתה מן חשוקתו שהיא הנפש. ומתעורר הפעם האחרון בכל עז ובכל כחותיו לעצור בעד הנפש בל תפרד מן הגויה, (כידוע שברגע האחרון יתאמץ הלב בכחותיו עוד הפעם כאשר יתלהב הנר בעת שקרוב להכבות) אומר הוא אליה, נפשי הנה זאת קומתך. ר"ל כל הפרטים שחשב עד עתה מן מה יפו פעמיך עד הראש. היא קומת הרעיה השמיימית, כי הנפש הצומחת והחיונית והמשכלת היא הקומה השלמה של הנפש בכללו, אשר ממנה יתפרדו אלה הכחות (כמ"ש הרמב"ם בח' פרקיו), והיא דמתה לתמר. הפורח למעלה ראש ולבו פונה למעלה, כן את פונה למעלה ואל אישך בשמים תשוקתך, ושדיך דומים לאשכולות, שכבר הבשילו ענבים ועומדים להבצר ולהנתן ביקבים להוציא יינם, כן הגיע עת הבציר לך להפנות מהעה"ז ולקבל שכר מעשיך בעולם הגמול:

זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכולות:

אמר שהיא עולה מאד אל השלמות ביושר כמו התמר שהוא גבוה מאד וישר ושדיה אשר תשפיע לו בהם מה שתשפיע הם דומים לאשכולות לטוב התיישרה למה שידרוך אל התכלית אשר הוא הפרי. ואולם אמר זה כי באלו העניינים המיוחדים אשר יחקור מהם סדור מוגבל והמאוחר יותר נכבד מהקודם כאלו תאמר שהוא יחקור תחלה מהמחצבים ואחר מהצמחים ואחר מהבעלי חיים וזה אופן עלותה ביושר: