אֶנְהָֽגְךָ֗ אֲבִֽיאֲךָ֛ אֶל־בֵּ֥ית אִמִּ֖י תְּלַמְּדֵ֑נִי אַשְׁקְךָ֙ מִיַּ֣יִן הָרֶ֔קַח מֵעֲסִ֖יס רִמֹּנִֽי׃

אֶל בֵּית אִמִּי. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ:

תְּלַמְּדֵנִי. כַּאֲשֶׁר הֻרְגַּלְתָּ לַעֲשׂוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד:

אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח. נְסָכִים:

מֵעֲסִיס. יַיִן מָתוֹק:

הפעם הא'תלמדני. התי״ו חוזר לאמי:

הפעם הג'אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני. [בית אמי היא ירושלם וענין תלמדני] שתלמדני [ה]מצות ואשמח עמך כאשה ששותה יין עם בעלה:

אנהגך. הייתי מוליכך להביאך אל בית אמי, למען תלמד אותי שמה במה אתרצה לך להפקת רצונך ושם הייתי משקה אותך מיין המעורב בבשמים, ומהמיץ הנסחט מן רמוני. והנמשל הוא לומר עוד הייתי חוקר לדעת מצפוני המצות ועומק מסתריה, והייתי עושה אותם בתכלית מן השלימות ועוצם הדקדוק למען יערב לך:

אנהגך. מלשון הנהגה והליכה:

אשקך. ענין שתיה:

הרקח. ענין תערובות בשמים כמו רוקח מרקחת (שמות ל כה):

מעסיס. ענין סחיטה ורוצה לומר המיץ היוצא על ידי סחיטה וכן וכעסיס דמם ישכרון (ישעיה מט כו):

משל:וגם אוכל להנהיג אותך ולהביאך אל בית אמי. ושם תלמדני, ושם אשקך מיין הרקח בפרהסיא:

מליצה:(זאת שנית) שאנהגך ואביאך אל בית אמי שהוא גויתי, ושם תלמדני תורתך ומצותיך, שהם עבודות שאעבוד אותך בהיותי מתהלך בלבוש עור ובשר, ואני אשקך מיין הרקח (היין רומז על ההשגה בכל הספר כנ"ל ב' ד"ה, ד' יוד) ר"ל שתקבל נחת מן עיוני ומושכליי שהם מרוקחים, ר"ל מעורבבים עם מושגים הנלקחים מיין הזמן והמקום כפי שתשכיל הנפש בעודה קשורה בגוף, (וזה נקרא יין הרקח ממולח בתערובות בשמים, כי ההשגה הזכה שתשכיל הנפש המופשטת מגויה הוא יין חמר בלתי מרוקח), וכן מעסיס רמוני שהם המע"ט, כי הרמון בכל הספר ירמוז על תרי"ג מצות כמספר גרעיני הרמון, (כנ"ל ד' ג' ואיוב ז' י"ג):