מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר מִתְרַפֶּ֖קֶת עַל־דּוֹדָ֑הּ תַּ֤חַת הַתַּפּ֙וּחַ֙ עֽוֹרַרְתִּ֔יךָ שָׁ֚מָּה חִבְּלַ֣תְךָ אִמֶּ֔ךָ שָׁ֖מָּה חִבְּלָ֥ה יְלָדַֽתְךָ׃

מִי זֹאת. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ אוֹמְרִים עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: "מִי זֹאת?" כַּמָּה הִיא חֲשׁוּבָה זֹאת שֶׁנִּתְעַלְּתָה מִן הַמִּדְבָּר בְּכָל מַתָּנוֹת טוֹבוֹת! שָׁם נִתְעַלְּתָה בְמַתַּן תּוֹרָה וּבְדִבּוּק שְׁכִינָה, וְנִרְאֵית חִבָּתָהּ לַכֹּל וְעוֹדֶנָּה בְגָלוּתָהּ:

מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ. מִתְחַבֶּרֶת עַל דּוֹדָהּ, מוֹדָה שֶׁהִיא חֲבֶרְתּוֹ וּדְבוּקָה בוֹ. "רפק" בְּלָשׁוֹן עַרְבִי רפקתא, חֲבוּרָה:

תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ. כָּךְ הִיא אוֹמֶרֶת בְּבַקָּשַׁת חִבַּת דּוֹדָהּ: "תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ." זְכֹר כִּי בְתַחְתִּית הַר סִינַי הֶעָשׂוּי עַל רֹאשִׁי כְמִין תַּפּוּחַ, שָׁם "עוֹרַרְתִּיךָ". וְהוּא לְשׁוֹן חִבַּת אֵשֶׁת נְעוּרִים הַמְעוֹרֶרֶת אֶת דּוֹדָהּ בַּלֵּילוֹת בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב, מְחַבַּקְתּוֹ וּמְנַשַּׁקְתּוֹ:

שָׁמָּה חִבְּלָתְךָ אִמֶּךָ. הֲרֵי אָמַרְנוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאָהּ אִמּוֹ. שָׁם נִהְיְתָה לְךָ לְאֵם:

חִבְּלָתְךָ. לְשׁוֹן חֶבְלֵי יוֹלֵדָה. חִבְּלָתְךָ. בָּאוּ לָהּ חֲבָלִים מִמְּךָ כְּמוֹ "בָּנַי יְצָאֻנִי" יָצְאוּ מִמֶּנִּי:

הפעם הא'מתרפקת. מתחברת וכן בלשון קדר [ואין לו דומה במקרא]:

חבלתך. כמו (הנה) יחבל און והוא מן חבלי יולדה:

הפעם הב'עוררה דודה ואמרה לו מי זאת עולה מן המדבר שבקשה דודה [ראשון] כאשר עשיתי אני ועוררתיך תחת התפוח שאנחנו לנים תחתיו להזכירך כי שמה חבלתך אמך והענין בעבור שהרתה תחת התפוח על כן ידמה ריחך לריחו:

הפעם הג'מי זאת עולה. אז יאמרו אומות העולם על כנסת ישראל כשתעלה ממדבר העמים עם המשיח:

והיא אמרת לו תחת התפוח עוררתיך והטעם אני עוררתיך בדבורי ותפלותי הולידוך כענין שנ׳ תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו:

מי זאת עולה. עתה תשלח אמריה אל החשוק, וכה תאמר מי עוד זאת כמוני שעלתה מן המדבר מקום שממון, ואף גם שמה היתה מתחברת עם דודה ולא נפרדה ממנו והנמשל הוא כאילו כנסת ישראל אומרת אל המקום ברוך הוא מי האמין עוד בך כמוני ללכת אחריך במדבר ארץ לא זרועה:

תחת התפוח. עוד היותך תחת אילן התפוח עוררתי שם אהבתך לי ושמה באה לאמך חבלים ממך, וכמו ששמה בא לה חבלים כן ילדתך שמה. וכאילו תאמר מתחלת ביאתך לעולם תחת אילן התפוח שנולדת שמה מיד עוררתי אהבתך לי. והנמשל הוא לומר מעת שיצא טבעך בעולם אני מאמנת בך, כי על ידי אברהם אבינו נתפרסם שמו בעולם, והוא וזרעו נמשכו אחריו:

מתרפקת. ענין התחברות ודבוק ואין לו דמיון במקרא והוא מלשון ערבי:

על דודה. עם דודה וכן ויבאו האנשים על הנשים (שמות לה כב):

עוררתיך. מלשון התעוררות:

חבלתך. כן יקראו מכאוב הלידה כמו שנאמר חבלים יאחזוך כמו אשת לידה (ירמיה יג כא):

משל:מי [דברי המשורר] שואל מי זאת אשר התרחקה מעיר מושב אל המדבר והיא מתרפקת אל דודה, [תשובת הדוד] תחת התפוח עוררתיך בפעם הראשון שמצאתי אותך מצאתי אותך ישנה תחת התפוח ושם עוררתיך וגם שם תחת התפוח, חבלתך אמך, שם הולידה אותך, וגם שם חבלה ילדתך. גם אמך נולדה תחת התפוח. ר"ל היא למודה להיות במדבר לא בעיר, כי שם נמצאה ושם נולדה היא ואבותיה:

מליצה:מי זאת. שואלים מה מהות הנפש היקרה הזאת אשר היא עולה מן המדבר. ר"ל כי בצאתה אל המדבר. שהוא אחרי נפרדה מן הגויה, הנה היא עולה במעלות הסולם למעוני שחקים ושם היא מתרפקת על דודה להדבק בדוד העליון הצח ואדום, להיות צרורה בצרור החיים את ה' אלהיה מה שלא יהיה כן לכל הנפשות שתגוענה עם הגויה. ואין להם קיום אישיי רק קיום מיני, ומה נשתנה הנפש הזאת. (תשובת ה') תחת התפוח עוררתיך, זה הוא יען שהנפש היקרה הזאת היא אצולה ממרום וממקום קדוש תתהלך. כי בעת עוררתי אותך ממקומך לרדת אל הגויה, היית תחת התפוח בחקל תפוחין קדישין באצילות העליון בעולם האורה ששם מקור הנשמות, שמה חבלתך אמך בעת נקשרת בחבלי יולדה אל אמך שהיא הגויה שמה היית תחת התפוח העליון, וגם שמה חבלתך ילדתך כי שם שרשך, והיית שם עצם רוחני נבדל חיה ורבת פעלים, ולכן שבת למקומך אשר באת משם, (והנה בכל השיר דבר אליה בלשון נקבה ופה בלשון זכר ומלבד שימצא שיתפוס לשון זכר לנקבה כמ"ש הרד"ק במכלול דף ט' ודף י' עיי"ש יש פה טעם כי הנפש כשעומדת בפ"ע נפרדת מן הגויה אינה מתפעלת ומקבלת רק היא עצם רוחני נבדל כאישים העליונים ולא יצדק לדבר עליה בלשון נקבה):

מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך:

אמר מתחיל לספר זאת ההשגה ר״ל חכמת האלהות ומה שבה מהקושי בהגעתה מי זאת עולה מן המדבר כנפלא על זאת ההשגה איך אפשר שתשלם ממקום חרב אשר לא יעבד בו ולא יזרע וזה כי בשאר החכמות היו הדברים אשר בהם החקירה מושגים בחוש ומהם ישלם כל מה שישתדלו בהשגתו באלו הדברים מעצם הדברים ההם ואולם בכאן אין דרך בהשגתו כי אם בהקדמות רחוקות ולזה אמר שהיא מתרפקת על דודה רצונו שלבה הומה עליה בעבור דודה על אשר לא תוכל להפיק רצונו. והנה אין חבר לזאת המלה רוצה לומר מתרפקת ונחשוב שיהיה עניינה לפי מקומה על הצד שבארתי. ואפשר שנאמר והוא יותר נכון כי מתרפקת הוא מענין מרפק שהוא הזרוע כמו שביאר הר"מ בפירוש המשנה אשר לו ואמר שם שהוא ככה בלשון ערבי ירצה בזה שמרוב האהבה והחשק תשים זרועותיה על דודה וזה לפי המשל. ואולם לפי הנמשל ירצה באלו הזרועות שהיא תעזרהו בכל כחה להמציא אליו מה שאפשר אליה המצאתו להיות לו מבוא להכנס בחקירות אשר ירצה לחקור בהם והיא מתנצלת ואומרת אליו כבר עוררתיך תחת התפוח ר״ל כבר עזרתיך בהשגת הדברים המוחשים והם העניינים הטבעיים לפי ששם נולדת וגדלת עמהם והם דברים קרובים אל עצמינו ומוחשים אלינו ואולם בזאת ההשגה אשר יחקור עתה לא תשער איך יתכן שיהיה לו ממנה עזר ועם כל זה היא רבת החשק למלאות תשוקתו בכל אשר תוכל: