וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֗קֶר וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַיָּשֻׁ֛בוּ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־בֵּיתָ֖ם הָרָמָ֑תָה וַיֵּ֤דַע אֶלְקָנָה֙ אֶת־חַנָּ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וַֽיִּזְכְּרֶ֖הָ יְהֹוָֽה׃

וְאַקְדִימוּ בְצַפְרָא וּסְגִידוּ קֳדָם יְיָ וְתָבוּ וְאָתוֹ לְבֵיתְהוֹן לְרָמָתָא וִידַע אֶלְקָנָה יַת חַנָה אִתְּתֵיהּ וְעַל דָכְרָנָהּ קֳדָם יְיָ:

ויזכרה ה׳. עלתה זכרונה לפניו לטובה:

וידע. ענין המשכב, כמו (מלכים א א ד) והמלך לא ידעה:

והנה השכימו בבוקר והשתחוו לפני ה' ושבו לביתם וזכר הש"י חנה וילדה בן ותקרא שמו שמואל להוראת כי מה' שאלה אותו, ואם אמר אומר שהיה ראוי אם כן שתקרא שמו שאול, אמרנו לו כי לא ידקדקו קוראי השמות כל כך הלא תראה לאה שקראה שם בנה ראובן כי ראה ה' בעניה ונקרא שם נח לאמר זה ינחמנו ממעשינו והיה ראוי גם כן שיהיה שמו מנחם: