בְּלֶכְתְּךָ֤ הַיּוֹם֙ מֵֽעִמָּדִ֔י וּמָצָ֩אתָ֩ שְׁנֵ֨י אֲנָשִׁ֜ים עִם־קְבֻרַ֥ת רָחֵ֛ל בִּגְב֥וּל בִּנְיָמִ֖ן בְּצֶלְצַ֑ח וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֗יךָ נִמְצְא֤וּ הָאֲתֹנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְתָּ לְבַקֵּ֔שׁ וְהִנֵּ֨ה נָטַ֤שׁ אָבִ֙יךָ֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י הָאֲתֹנ֔וֹת וְדָאַ֤ג לָכֶם֙ לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לִבְנִֽי׃

בְּמַהֲכָךְ יוֹמָא דֵין מִנִי מִלְוָתִי וְתַשְׁכַּח תְּרֵין גַבְרִין עִם קְבוּרְתָּא דְרָחֵל בִּתְּחוּם בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח וְיֵימְרוּן לָךְ אִשְׁתְּכָחָא אֲתָנַיָא דַאֲזַלְתָּ לְמִבְעֵי יַתְהֶן וְהָא שְׁבַק אֲבוּךְ יַת עֵיסַק אֲתָנַיָא וְיַצִיף לְכוֹן לְמֵימַר מָה אַעְבֵיד לִבְרִי:

בלכתך. לאמת בלבבו דבר המלוכה, אמר לו אותות, האחת היא, שאמר לו בלכתך וכו׳:

עם קבורת רחל. רצה לומר: אשר הם עתה סמוך לקבורת רחל, ואתה הולך והם באים, ותמצאם בגבול בנימין בצלצח:

והנה נטש. כאומר הנה בהמצאם עזב דאגה קטנה, ובא לו על ידם דאגה גדולה, ואומר מה אעשה למצוא את בני:

עם קבורת רחל. סמוך לקבורתה:

נטש. עזב: