הִנְנִ֣י עֲנ֣וּ בִי֩ נֶ֨גֶד יְהֹוָ֜ה וְנֶ֣גֶד מְשִׁיח֗וֹ אֶת־שׁוֹר֩ ׀ מִ֨י לָקַ֜חְתִּי וַחֲמ֧וֹר מִ֣י לָקַ֗חְתִּי וְאֶת־מִ֤י עָשַׁ֙קְתִּי֙ אֶת־מִ֣י רַצּ֔וֹתִי וּמִיַּד־מִי֙ לָקַ֣חְתִּי כֹ֔פֶר וְאַעְלִ֥ים עֵינַ֖י בּ֑וֹ וְאָשִׁ֖יב לָכֶֽם׃

הָא עַד דִי אֲנָא קַיָם אַסְהִידוּ בִי קֳדָם יְיָ וְקָדָם מְשִׁיחֵיהּ יַת תּוֹרָא דְמַן דַבָּרִית וַחֲמָרָא דְמַן שְׁחָרִית וְיַת מַן עֲשָׁקִית וְיַת מַן אֲנָסִית וּמִיַד מַן קַבְּלִית מָמוֹן דִשְׁקַר וּכְבֵישִׁית עֵינַי בְּדִינָא מִנֵיהּ וַאֲתֵיב לְכוֹן:

הנני. רצה לומר: בעוד שאני פה, ענו בי נגד ה׳ ונגד המלך הנמשח מה׳:

לקחתי כופר. פדיון על פשעו:

ואעלים עיני בו. ובעבור הכופר העלמתי עיני מבלי לענשו עונש הראוי:

ואשיב לכם. רצה לומר: וכאשר תענו בי דבר מה בעודי פה, הנה אשיב לכם על דבריכם:

ענו. העידו, כמו (שמות כ יג): לא תענה:

שור מי. שור של מי:

עשקתי. מלשון עושק וגזל:

רצותי. ענין שבירת הגוף, וכן (דברים כח לג): עשוק ורצוץ:

כופר. פדיון: