וָאֹמַ֗ר עַ֠תָּ֠ה יֵרְד֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֵלַי֙ הַגִּלְגָּ֔ל וּפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לֹ֣א חִלִּ֑יתִי וָֽאֶתְאַפַּ֔ק וָאַעֲלֶ֖ה הָעֹלָֽה׃ {ס}

וַאֲמָרִית כְּעַן יֶחֱתוּן פְלִשְׁתָּאֵי לְוָתִי לְגִלְגָלָא וּקְדָם יְיָ לָא צַלֵיתִי וְאִתְחַסְנֵית וְאַסְקֵית עֲלָתָא:

עתה ירדו. הואיל ונאספו, בודאי ירדו ובעל כרחי אלחם עמהם עד לא חליתי פני ה׳ בעת הבאת הקרבן:

ואתאפק. לזה התחזקתי לעבור על רצוני ולבל המתן עוד, ואעלה העולה לחלות את פני ה׳ בעת העלותי, עד לא ירדו פלשתים:

חליתי. התפללתי, כמו (שמות לב יא): ויחל משה:

ואתאפק. ואתחזק, כמו (בראשית מה א): ולא יכול יוסף להתאפק: