וְעַתָּ֖ה מַמְלַכְתְּךָ֣ לֹֽא־תָק֑וּם בִּקֵּשׁ֩ יְהֹוָ֨ה ל֜וֹ אִ֣ישׁ כִּלְבָב֗וֹ וַיְצַוֵּ֨הוּ יְהֹוָ֤ה לְנָגִיד֙ עַל־עַמּ֔וֹ כִּ֚י לֹ֣א שָׁמַ֔רְתָּ אֵ֥ת אֲשֶֽׁר־צִוְּךָ֖ יְהֹוָֽה׃ {ס}

וּכְעַן מַלְכוּתָךְ לָא תִתְקַיֵם אַתְקֵין יְיָ קֳדָמוֹהִי גְבַר עָבֵיד רְעוּתֵהּ וּפַקְדֵיהּ יְיָ לְמֶהֱוֵי מַלְכָּא עַל עַמֵיהּ אֲרֵי לָא נְטַרְתָּא יַת דְפַקְדָךְ יְיָ:

ועתה. הואיל ולא שמרת, לא תתקיים ממלכתך:

בקש ה׳ לו. בעשותך זאת, בקש ה׳ לו איש העושה כלבבו ושומר מצותיו:

ויצוהו ה׳. גזר עליו שהוא יהיה לנגיד: