וַיִּרְא֤וּ הַצֹּפִים֙ לְשָׁא֔וּל בְּגִבְעַ֖ת בִּנְיָמִ֑ן וְהִנֵּ֧ה הֶהָמ֛וֹן נָמ֖וֹג וַיֵּ֥לֶךְ וַהֲלֹֽם׃ {פ}

וַחֲזוֹ סִכְוָאַיָא לְשָׁאוּל בְּגִבְעֲתָא דְבֵית בִּנְיָמִין וְהָא הֲמוֹן מַשִׁרְיַת פְּלִשְׁתָּאֵי אִתְּבַר אָזֵיל תַּבְרֵיהּ וְסַגִי:

הצופים לשאול. הצופים שהיו לשאול בגבעת בנימן:

ההמון. של פלשתים, המה נמוגים והולכים ומוכים בכל פעם יותר:

הצופים. העומדים במקום גבוה, ומשם צופים למרחוק לראות מה נעשה במלחמה:

ההמון. העם רב:

נמוג. ענין המסה, ורוצה לומר, מוכה ומנוגע:

והלום. ענין הכאה, כמו (שופטים ה כו): והלמה סיסרא:

ויראו הצופים לשאול. ויתכן שמהעם אשר אתו שם קצתם במקום גבוה שיהיו צופים ומביטים מה יעשו פלשתים כי זה ממה שיישירם אם להציל נפשם אם לנצח פלשתים בראותם כי יש לאל ידם:

והנה ההמון נמוג וילך והלם. ר"ל שהקול שהיה במחנה פלשתים הוא קול המוגים וההלומים לא קול המנצחים: