וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל גֹּ֣שֽׁוּ הֲלֹ֔ם כֹּ֖ל פִּנּ֣וֹת הָעָ֑ם וּדְע֣וּ וּרְא֔וּ בַּמָּ֗ה הָ֥יְתָ֛ה הַחַטָּ֥את הַזֹּ֖את הַיּֽוֹם׃

וַאֲמַר שָׁאוּל אִתְקְרִיבוּ הַלְכָא כָּל רֵישֵׁי עַמָא וּדְעוֹ וַחֲזוֹ בְּמָן הֲוַת חוֹבָא הָדֵין יוֹמָא דֵין:

כל פנות העם. כי כל שבט עמד בפנה בפני עצמה, ואמר שכולם מכל הפנות יגשו הלום, בכדי שכולכם תראו ותדעו, בדבר מה היתה החטאת הזאת אשר בעבורה לא ענני ה׳:

היום. רצה לומר: בודאי זה מקרוב נעשתה, כי הלא ביום הצליחו במלחמה:

פנות. מלשון פינה וזויות: