וַיִּקַּ֨ח הָעָ֧ם מֵהַשָּׁלָ֛ל צֹ֥אן וּבָקָ֖ר רֵאשִׁ֣ית הַחֵ֑רֶם לִזְבֹּ֛חַ לַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בַּגִּלְגָּֽל׃ {ס}

וְאַפְרֵישׁ עַמָא מִן בִּזְתָא עָאָן וְתוֹרִין קֳדָם דְיַחְרְמוּן לְדַבָּחָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ בְּגִלְגָלָא:

ויקח העם. ואף מהשלל לא לקחתי אני מאומה, כי אם העם לקחו, וזה לכונה טובה לזבוח לה׳:

ראשית החרם. מיטב מדבר הנחרם, כמו (עמוס ו ו): וראשית שמנים ימשחו: