וְגַם֙ נֵ֣צַח יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יְשַׁקֵּ֖ר וְלֹ֣א יִנָּחֵ֑ם כִּ֣י לֹ֥א אָדָ֛ם ה֖וּא לְהִנָּחֵֽם׃

וְאִם תֵּימַר אֲתוּב מֵחוֹבִי וְיִשְׁתְּבֵיק לִי בְּדִיל דְאַעְבִּיד מַלְכוּ אֲנָא וּבְנַי עַל יִשְׂרָאֵל לְעָלָם כְּבַר גָזוּר עֲלָךְ מִן קֳדָם מָרֵי נִצְחָנֵיה דְיִשְׂרָאֵל דְלֵית קֳדָמוֹהִי שְׁקַר וְלָא תָאִיב מִמָה דַאֲמַר אֲרֵי לָא כִּבְנֵי אֱנָשָׁא הוּא דְאָמְרִין וּמְכַדְבִין גָזְרִין וְלָא מְקַיְמִין:

וגם נצח ישראל. רצה לומר: כבר אבדת המלוכה כי כבר נתנה לאחר, וגם לא ישקר בהבטחתו, וגם לא ינחם לאחר זמן, כי לא אדם הוא להנחם (ורצה לומר: מפאת עצמו אין בו שינוי להנחם, אבל השינוי בא מפאת המקבל, ולזה נאמר בשאול נחמתי כי המלכתי וכו׳):

נצח. ענין חוזק והתגברות, כמו (איכה ג יח): אבד נצחי, ועל המקום יאמר, שהוא חוזקן של ישראל:

ינחם. ענין הפוך מחשבה:

נצח ישראל. הוא הש"י שהוא חוזק ישראל וכחם ותוחלתם כטעם ואומר אבד נצחי והנה הרצון בנצח ישראל חיי ישראל שהוא הש"י כמו הדם שהוא חיי הגוף כי הדם יקרא נצח כטעם ויז נצחם על בגדי: