וְהָיָ֗ה בִּֽהְי֤וֹת רֽוּחַ־אֱלֹהִים֙ אֶל־שָׁא֔וּל וְלָקַ֥ח דָּוִ֛ד אֶת־הַכִּנּ֖וֹר וְנִגֵּ֣ן בְּיָד֑וֹ וְרָוַ֤ח לְשָׁאוּל֙ וְט֣וֹב ל֔וֹ וְסָ֥רָה מֵעָלָ֖יו ר֥וּחַ הָרָעָֽה׃ {פ}

וַהֲוָה כַּד שַׁרְיָא רוּחַ בִּישָׁא מִן קֳדָם יְיָ לְוַת שָׁאוּל וּנְסִיב דָוִד יַת כִּנוֹרָא וּמְנַגֵן בִּידֵיהּ וּמִתְרְוַח לְשָׁאוּל וְטָב לֵיהּ וּמִסְתַּלְקָא מִנֵיהּ רוּחַ בִּישָׁא:

ורוח לשאול. באה לו ההרוחה, וסרה ממנו החרדה: