וַיֵּצֵ֨א דָוִ֜ד בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלָחֶ֤נּוּ שָׁאוּל֙ יַשְׂכִּ֔יל וַיְשִׂמֵ֣הוּ שָׁא֔וּל עַ֖ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֑ה וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י כׇל־הָעָ֔ם וְגַ֕ם בְּעֵינֵ֖י עַבְדֵ֥י שָׁאֽוּל׃ {פ}

וּנְפַק דָוִד בְּכָל אֲתַר דִשְׁלַח יָתֵיהּ שָׁאוּל מַצְלַח וּמָנֵיהּ שָׁאוּל עַל גַבְרֵי עָבְדֵי קְרָבָא וּשְׁפַר בְּעֵינֵי כָּל עַמָא וְאַף בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל:

ויצא דוד. מאז והלאה יצא במלחמה:

על אנשי המלחמה. לראש ולשר על אנשי המלחמה:

עבדי שאול. הם שרי המלחמה, ועם שהיה מאומנותם, לא נתקנאו בו:

ישכיל. יצליח, כי המצליח נראה הוא כעושה בהשכל: