וַיְבַקֵּ֨שׁ שָׁא֜וּל לְהַכּ֤וֹת בַּֽחֲנִית֙ בְּדָוִ֣ד וּבַקִּ֔יר וַיִּפְטַר֙ מִפְּנֵ֣י שָׁא֔וּל וַיַּ֥ךְ אֶֽת־הַחֲנִ֖ית בַּקִּ֑יר וְדָוִ֛ד נָ֥ס וַיִּמָּלֵ֖ט בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא׃ {פ}

וּבְעָא שָׁאוּל לְמִימְחֵי בְּמוּרְנִיתָא בְּדָוִד וּלְמִבְרְזֵיהּ בְּכוֹתְלָא וְאִתְפַּטַר מִן קֳדָם שָׁאוּל וּקְבַע יַת מוּרְנִיתָא בְּכוֹתְלָא וְדָוִד עֲרַק וְאִשְׁתֵּיזֵיב בְּלֵילְיָא הַהוּא:

בדוד ובקיר. זרק החנית בכח, עד אשר תחלוף גוף דוד ותנעץ עוד בקיר, וכשנפטר מפניו, נעצה החנית בהקיר, כי נפטר מפניו אחר שיצאה החנית מתחת יד שאול:

בלילה הוא. לא נס מיד מבית המלך, רק חזר לביתו, ונס משם בלילה קודם הבקר:

ויפטר. ענין השלוח ממקומו, וכן (דברי הימים ב כג ח): כי לא פטר יהוידע:

ויפטר מפני שאול ויך את החנית בקיר. ר"ל שנסתלק מלפניו בעת זרקו החנית להכות דוד והכה החנית בקיר ולא נגע בדוד והנה היה זה נס עצום כי עם היותו מנגן והיה משתדל שיהיה שירו משוער כראוי נסתלק מפניו אחר זריקתו החנית אליו, ולפי שנתברר לדוד כי כלתה הרעה מאת שאול להמיתו נס לביתו: