וּמִשְׁפַּ֥ט הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת־הָעָ֑ם כׇּל־אִ֞ישׁ זֹבֵ֣חַ זֶ֗בַח וּבָ֨א נַ֤עַר הַכֹּהֵן֙ כְּבַשֵּׁ֣ל הַבָּשָׂ֔ר וְהַמַּזְלֵ֛ג שְׁלֹ֥שׁ הַשִּׁנַּ֖יִם בְּיָדֽוֹ׃

וְנִימוּסָא דְכַהֲנַיָא מִן עַמָא כָּל גְבַר דְנָכֵיס נִכְסְתָא וְאָתֵי עוּלֵימָא דְכַהֲנָא כִּמְבַשֵׁל בִּסְרָא וּמַשִׁילְיָא דִי לֵיהּ תְּלַת שְׁנִין בִּידֵיהּ:

ומשפט הכהנים. בני עלי עשו לעצמם מנהג קבוע עם העם הזובחים:

כל איש. כאשר היה מי זובח שלמים, בא אליו משרת הכהן ובידו מזלג בעל שלש השינים, בכדי שירבה ליקח בו:

ומשפט. ומנהג, כמו (לקמן כז יא): וכה משפטו:

את העם. עם העם:

והמזלג. שם כלי בעלת שינים, עשוי לתחוב בו בשר ולהוציא מהקדרה, וכן (שמות לח ג): את המזלגות: