וַתְּהִ֨י חַטַּ֧את הַנְּעָרִ֛ים גְּדוֹלָ֥ה מְאֹ֖ד אֶת־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֑ה כִּ֤י נִֽאֲצוּ֙ הָאֲנָשִׁ֔ים אֵ֖ת מִנְחַ֥ת יְהֹוָֽה׃

וַהֲוַת חוֹב עוּלֵמַיָא סַגִי לַחֲדָא קֳדָם יְיָ אֲרֵי בָזוּ גַבְרַיָא יַת קוּרְבָּנַיָא דַיְיָ:

הנערים. משרתי הכהן:

כי נאצו. כי בני עלי בזו מנחת ה׳, ומהם למדו הנערים לחטוא עוד יותר בדבר בזיון הקדשים:

נאצו. הוא ענין כעס, כמו (נחמיה ט יח): נאצות גדולות, והושאל אל הבזיון, כי המבזה למי, הוא מכעיסו:

מנחת. המלה ההיא כולל כל הקרבנות שהמה למנחה ולדורון: