וּמְעִ֤יל קָטֹן֙ תַּעֲשֶׂה־לּ֣וֹ אִמּ֔וֹ וְהַעַלְתָ֥ה ל֖וֹ מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֑ימָה בַּֽעֲלוֹתָהּ֙ אֶת־אִישָׁ֔הּ לִזְבֹּ֖חַ אֶת־זֶ֥בַח הַיָּמִֽים׃

וּמְעִיל זְעֵיר עָבְדָא לֵיהּ אִמֵיהּ וּמַסְקָא לֵיהּ מִזְמַן מוֹעֵד לְמוֹעֵד בְּמִסְקָהּ עִם בַּעֲלָהּ לְדַבָּחָא יַת דְבַח מוֹעֲדַיָא:

מימים ימימה. בכל שנה ושנה העלתה לו מעיל חדש, לפי צורך גופו שגדל בכל שנה ושנה:

זבח הימים. מה שרגיל לזבוח בכל שנה:

ומעיל. מלבוש דומה קצת למעיל של כהן גדול:

והיתה עושה לו אמו מעיל קטן שנה בשנה ועליו היה חגור אפוד בד, ושנה בשנה היה מברך עלי את אלקנה ואת אשתו שישים לו זרע מן האשה תחת השאלה אשר שאל לה' כל אחד מהם והלכו אחר זה למקום אלקנה וידמה שזאת הברכה היתה שנה בשנה מפני ראות עלי טוב תכונת הנער והיותו גדל וטוב גם עם אלהים וגם עם אנשים כמו שזכר אחר זה: