חֲסַ֤ר מְשֻׁגָּעִים֙ אָ֔נִי כִּֽי־הֲבֵאתֶ֣ם אֶת־זֶ֔ה לְהִשְׁתַּגֵּ֖עַ עָלָ֑י הֲזֶ֖ה יָב֥וֹא אֶל־בֵּיתִֽי׃ {פ}

חֲסַר שָׁטַיָא אֲנָא אֲרֵי אַיְתֵיתוּן יַת דֵין לְאִשְׁתַּטָאָה קֳדָמַי הֲדֵין יֵיעוּל לְבֵיתִי:

חסר משוגעים. אמרו במדרש (ילקוט שמעוני כאן רמז קלא): שהיתה אשתו ובתו משוגעות, ולזה אמר וכי חסר וכו׳, רצה לומר וכי אין די לי במשוגעים אשר בביתי, עד שהבאתם גם את זה להשתגע אצלי:

הזה וכו׳. ועוד, האם זה שהוא בתכלית השגעון, וכי ראוי הוא לבוא אל ביתי, עם כי לפעמים יתענגו השרים בשמוע דברי משוגע, אולם לא מדברי מי שהוא בתכלית השגעון:

חסר משוגעים אני. ר"ל האני חסר משוגעים ומצטרך אליהם עד שתביאו אלי זה להשתגע, ועוד האם זה שהוא בתכלית השגעון והוא ראוי לבא אל ביתי, והנה בזאת התחבולה נמלט דוד מיד אכיש מלך גת: