וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִד֩ וַאֲנָשָׁ֨ו קְעִילָ֜ה וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנְהַג֙ אֶת־מִקְנֵיהֶ֔ם וַיַּ֥ךְ בָּהֶ֖ם מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיֹּ֣שַׁע דָּוִ֔ד אֵ֖ת יֹשְׁבֵ֥י קְעִילָֽה׃ {ס}

וַאֲזַל דָוִד וְגַבְרוֹהִי לִקְעִילָה וְאַגִיחַ קְרָבָא בִּפְלִשְׁתָּאֵי וּדְבַר יַת גֵיתֵיהוֹן וּמְחָא בְהוֹן מְחָא סַגִיאָה וּפְרַק דָוִד יַת יַתְבֵי קְעִילָה:

וינהג. נהג לעצמו, להיות לו לשלל: