וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּ֣י עָלָ֔יו שָׁא֖וּל מַחֲרִ֣ישׁ הָרָעָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֶבְיָתָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן הַגִּ֖ישָׁה הָאֵפֽוֹד׃ {ס}

וִידַע דָוִד אֲרֵי עֲלוֹהִי שָׁאוּל כָּמִין בִּישְׁתָא וַאֲמַר לְאֶבְיָתָר כַּהֲנָא קְרֵיב אֵפוֹדָא:

וידע דוד. הבין מדעתו שעליו לבד מחריש הרעה ולזה פחד פן ימסרוהו בידו:

מחריש. ענין מחשבה, כמו (משלי ג כט): אל תחרוש על רעך רעה:

מחריש הרעה. הוא מענין אל תחרוש על רעך רעה והרצון בזה ששאול היה מסבב שישתדל עם כל ישראל להביא הרעה על דוד: