וַיְהִ֣י ׀ כְּכַלּ֣וֹת דָּוִ֗ד לְדַבֵּ֞ר אֶת־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֶל־שָׁא֔וּל וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הֲקֹלְךָ֥ זֶ֖ה בְּנִ֣י דָוִ֑ד וַיִּשָּׂ֥א שָׁא֛וּל קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃

וַהֲוָה כַּד שֵׁיצֵי דָוִד לְמַלָלָא יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין עִם שָׁאוּל וַאֲמַר שָׁאוּל הֲקָלָךְ דֵין בְּרִי דָוִד וַאֲרֵים שָׁאוּל קָלֵיהּ וּבְכָא:

בני. רצה לומר חמלת עלי כבן על האב או לפי שהיה חתנו, חשבו כבן: