וַאֲמַרוּ גַבְרֵי דָוִד לֵיהּ הָא יוֹמָא דַאֲמַר יְיָ לָךְ הָא אֲנָא מְסַר יַת בְּעֵיל דְבָבָךְ בִּידָךְ וְתַעֲבֵּיד לֵיהּ כְּמָא דְתַקֵן בְּעֵינָךְ וְקָם דָוִד וּפְסַק יַת כְּנַף מְעִילָא דִלְשָׁאוּל בְּרָז:
הנה היום. אולי נאמר לו על ידי נביא שימסור ה׳ אויביו בידו, וחשבו אנשיו שעל היום הזה נאמר, ולזה אמרו הנה זהו היום וכו׳, ולזה לך ועשית לו וכו׳:
כנף המעיל. שפולי המעיל:
בלט. בחשאי, כמו (לעיל יח כב): דברו אל דוד בלט:
ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל. יתכן לפי הפשט שכבר היה רצון דוד להרגו ולא השיג ממנו כי אם הכנף והתחרט אחר זה דוד על מחשבתו ואף על פי שהותר לו להורגו כי רודף היה ואמר חלילה לי מה' מעשות הדבר הזה וזה היה מהפלגת חסידותו עם שזה גם כן יהיה סבה אחר כך להקל בהריגת המלכים וידע דוד כי הממלכה תהיה לו ולזה רצה להרחיק ענין הריגת המלכים משיחי ה' ולזאת הסבה בעינה צוה להרוג הנער העמלקי אשר הגיד לו שהרג שאול אעפ"י שכבר צוהו שאול על זה ולזה גם כן צוה להרוג אשר הרגו איש בשת בן שאול: