וְלַאֲבִיגַ֙יִל֙ אֵ֣שֶׁת נָבָ֔ל הִגִּ֧יד נַֽעַר־אֶחָ֛ד מֵהַנְּעָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה שָׁלַח֩ דָּוִ֨ד מַלְאָכִ֧ים ׀ מֵהַמִּדְבָּ֛ר לְבָרֵ֥ךְ אֶת־אֲדֹנֵ֖ינוּ וַיָּ֥עַט בָּהֶֽם׃

וְלַאֲבִיגַיִל אִתַּת נָבָל חֲוֵי עוּלֵמָא חַד מֵעוּלֵמַיָא לְמֵימָר הָא שְׁלַח דָוִד אִזְגַדַיָא מִמַדְבְּרָא לְבָרָכָא יַת רִבּוֹנָנָא וְקָץ בְּהוֹן:

ויעט בהם. בגערה הפריחם ללכת לדרכם:

ויעט. ענין הפרחה, כמו (לעיל טו יט): ותעט אל השלל:

ויעט בהם. ר"ל שלא די שלא ענה אותם מענה טוב אבל נהג בהם מנהג העיט והוא העוף הדורס שמתנהג באכזריות: