וַתְּמַהֵ֣ר (אבוגיל) [אֲבִיגַ֡יִל] וַתִּקַּח֩ מָאתַ֨יִם לֶ֜חֶם וּשְׁנַ֣יִם נִבְלֵי־יַ֗יִן וְחָמֵ֨שׁ צֹ֤אן (עשוות) [עֲשׂוּיוֹת֙] וְחָמֵ֤שׁ סְאִים֙ קָלִ֔י וּמֵאָ֥ה צִמֻּקִ֖ים וּמָאתַ֣יִם דְּבֵלִ֑ים וַתָּ֖שֶׂם עַל־הַחֲמֹרִֽים׃

וְאוֹחִיאַת אֲבִיגַיִל וּנְסִיבַת מָאתָן גְרִיצָן דִלְחֵם וּתְרֵין גַרְבִין דַחֲמַר וְחָמֵשׁ עָאן תַּכְבְּרָא וְחָמֵשׁ סְאִין קָלַיָא וּמְאָה אַתְכְּלִין דְעִנְבִין יְבֵישִׁין וּמָאתָן מָנָן דְבֵלָתָא וְשַׁוִיאַת עַל חֲמָרַיָא:

נבלי. נאדות:

עשויות. מתוקנות ומבושלות, כמו (בראשית יח ז): וימהר לעשות אותו:

קלי. קמח משבלים צלויות, כמו (ויקרא כג יד): ולחם וקלי:

ומאה צמוקים. מאה אשכלות ענבים יבשים, וכן (דברי הימים א יב מא): דבלים וצמוקים:

ומאתים דבלים. מאתים ככר, והם תאנים מקובצות דרוסות יחד, עד שנעשים גוף אחד, כעין ככר לחם: