וְדָוִ֣ד אָמַ֗ר אַךְ֩ לַשֶּׁ֨קֶר שָׁמַ֜רְתִּי אֶֽת־כׇּל־אֲשֶׁ֤ר לָזֶה֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְלֹא־נִפְקַ֥ד מִכׇּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ מְא֑וּמָה וַיָּשֶׁב־לִ֥י רָעָ֖ה תַּ֥חַת טוֹבָֽה׃

וְדָוִד אֲמַר בְּרַם לְשִׁקְרָא נְטָרִית יַת כָּל דִי לְדֵין בְּמַדְבְּרָא וְלָא שְׁגָא מִכָּל דִי לֵיהּ מִדָעַם וַאַתֵיב לִי בִּישְׁתָּא חֲלַף טַבְתָא:

ודוד אמר. בעת שפגשה בו, אמר דוד לאנשיו: אך לחנם שמרתי וכו׳:

רעה. במה שחרפו לומר מי דוד וכו׳:

לשקר. רוצה לומר על חנם:

ולא נפקד. לא נחסר: