וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִד֮ כִּ֣י מֵ֣ת נָבָל֒ וַיֹּ֡אמֶר בָּר֣וּךְ יְהֹוָ֡ה אֲשֶׁ֣ר רָב֩ אֶת־רִ֨יב חֶרְפָּתִ֜י מִיַּ֣ד נָבָ֗ל וְאֶת־עַבְדּוֹ֙ חָשַׂ֣ךְ מֵרָעָ֔ה וְאֵת֙ רָעַ֣ת נָבָ֔ל הֵשִׁ֥יב יְהֹוָ֖ה בְּרֹאשׁ֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ וַיְדַבֵּ֣ר בַּאֲבִיגַ֔יִל לְקַחְתָּ֥הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃

וּשְׁמַע דָוִד אֲרֵי מִית נָבָל וַאֲמַר בְּרִיךְ יְיָ דְדָן יַת דִין חִיסוּדִי מִידָא דְנָבָל וְיַת עַבְדֵיהּ מְנַע מִלְמֶעְבַּד בִּישָׁא וְיַת בִּישַׁת נָבָל אֲתִיב יְיָ בְּרֵישֵׁיהּ וּשְׁלַח דָוִד וּשְׁאִיל בַּאֲבִיגַיִל לְמִסְבָהּ לֵיהּ לְאִתּוּ:

חשך מרעה. לבל המיתו בידי:

ואת רעת. את גמול רעת:

חשך. מנע, כמו (בראשית כב טז): ולא חשכת: