וַֽיהֹוָה֙ יָשִׁ֣יב לָאִ֔ישׁ אֶת־צִדְקָת֖וֹ וְאֶת־אֱמֻנָת֑וֹ אֲשֶׁר֩ נְתָנְךָ֨ יְהֹוָ֤ה ׀ הַיּוֹם֙ בְּיָ֔ד וְלֹ֣א אָבִ֔יתִי לִשְׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בִּמְשִׁ֥יחַ יְהֹוָֽה׃

וַיָי יָתֵיב לִגְבַר יַת זְכוּתֵיה וְיַת קוּשְׁטֵיהּ דְמַסְרָךְ יְיָ יוֹמָא דֵין בִּידִי וְלָא אֲבֵיתִי לְאוֹשָׁטָא יְדִי בִּמְשִׁיחָא דַיָי:

איש. לכל איש ישיב צדקתו, וכלל עצמו בתפלתו על הרבים:

ביד. רצה לומר בידי:

ולא אביתי. ולא רציתי: