וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־לִבּ֔וֹ עַתָּ֛ה אֶסָּפֶ֥ה יוֹם־אֶחָ֖ד בְּיַד־שָׁא֑וּל אֵֽין־לִ֨י ט֜וֹב כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט ׀ אֶל־אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֗ים וְנוֹאַ֨שׁ מִמֶּ֤נִּי שָׁאוּל֙ לְבַקְשֵׁ֤נִי עוֹד֙ בְּכׇל־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֔ל וְנִמְלַטְתִּ֖י מִיָּדֽוֹ׃

עתה אספה יום אחד. שמא יארוב ויבא עלי פתאום:

וַאֲמַר דָוִד בְּלִבֵּיהּ דִלְמָא אִתְמְסִיר יוֹמָא חָד בִּידָא דְשָׁאוּל לֵית לִי מִדַעַם דְטַב אֲרֵי אִשְׁתֵּיזָבָא אִשְׁתֵּיזֵב לְאַרַע פְלִשְׁתָּאֵי וִינוּחַ מִנִי שָׁאוּל לְמִבְעֵנִי עוֹד בְּכָל תְּחוּם אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל וְאִשְׁתֵּיזֵיב מִן יְדֵיהּ:

עתה אספה. כי אחר שכרת כנף המעיל, חשב שלא יוסיף עוד לרדוף אחריו כאשר בתחלה, אבל אחר שראה שעם כל זה רודפו, וחשש עוד כי פן בעבור שרואה טוב הצלחתו, ישכיל עוד לבוא פתאום ויהיה נספה ביום אחד, רצה לומר: מבלי דעת טרם בואו:

לבקשני עוד. כאשר בקשני עד הנה בכל גבול ישראל:

אספה. ענין כליון:

ונואש. מלשון יאוש, כמו (ישעיהו נז י): לא אמרת נואש: