וַתֵּ֤רֶא הָאִשָּׁה֙ אֶת־שְׁמוּאֵ֔ל וַתִּזְעַ֖ק בְּק֣וֹל גָּד֑וֹל וַתֹּ֩אמֶר֩ הָאִשָּׁ֨ה אֶל־שָׁא֧וּל ׀ לֵאמֹ֛ר לָ֥מָּה רִמִּיתָ֖נִי וְאַתָּ֥ה שָׁאֽוּל׃

וַחֲזַת אִתְּתָא יַת שְׁמוּאֵל וּצְוָחַת בְּקַל רַב וַאֲמָרַת אִתְּתָא לְשָׁאוּל לְמֵימָר לְמָה שְׁקַרְתְּ בִּי וְאַתְּ שָׁאוּל:

ותרא האשה. אמרו רבותינו ז״ל (מדרש תנחומא אמור ב): המעלה, רואהו ואינו שומע קולו, והנשאל, שומע קולו ואינו רואהו:

למה רמיתני. מבלי הגיד לי שאתה שאול, ובעבור כי דרך העולים לעלות ברגליהם כלפי מעלה, וזה עלה בראשו כלפי מעלה, ידעה בזה שהוא שאול, ובעבור כבוד המלכות עלה בראשו כלפי מעלה (שם):