וַיֹּ֣אמֶר שָׁאוּל֩ לְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו שְׁלֹ֥ף חַרְבְּךָ֣ ׀ וְדׇקְרֵ֣נִי בָ֗הּ פֶּן־יָ֠ב֠וֹאוּ הָעֲרֵלִ֨ים הָאֵ֤לֶּה וּדְקָרֻ֙נִי֙ וְהִתְעַלְּלוּ־בִ֔י וְלֹ֤א אָבָה֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו כִּ֥י יָרֵ֖א מְאֹ֑ד וַיִּקַּ֤ח שָׁאוּל֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב וַיִּפֹּ֖ל עָלֶֽיהָ׃

וַאֲמַר שָׁאוּל לְנָטֵל זְיָנֵיהּ שְׁלוֹף חַרְבָּךְ וְקַטְלַנִי בָהּ דִלְמָא יֵיתוּן עֲרֵלַיָא הָאִלֵין וְיִקְטְלוּנַנִי וְיִתְלַעֲבוּן בִּי וְלָא אָבָא נָטֵל זְיָנֵיהּ אֲרֵי דָחִיל לַחֲדָא וּנְסִיב שָׁאוּל יַת חַרְבָּא וּנְפַל עֲלָהּ:

ודקרני בה. רצה לומר: דקירת מות:

ודקרוני והתעללו בי. רצה לומר: דקירות מכאיבות, ולהשאר חי ויתעללו בי:

כי ירא. פחד מה׳, לשלוח יד במשיחו:

ויפול עליה. להמית את עצמו:

שלוף. ענין הוצאת החרב מתעדה, כמו (לעיל יז נא): וישלפה מתערה:

ודקרני. ענין נעיצה, כמו (זכריה יב י): אשר דקרו:

והתעללו. ענין לעג שחוק ובזיון, כמו (במדבר כב כט): התעללת בי:

ולא אבה. ולא רצה:

פן יבאו הערלים האלה ודקרוני והתעללו בי. היה ירא שימיתוהו באכזריות גדולה מפני מה שהשחית בהם ולזה בחר שימות ביד אוהביו:

ויקח שאול את החרב ויפל עליה. ידמה מזה המקום שכחש העמלקי שאמר לדוד שכבר הרג שאול ואולם אמר זה למצא חן בעיני דוד כי יודע היה שנאת שאול אל דוד ואפשר כי לא מת שאול בנפלו על חרבו והשלים להמיתו זה הגר העמלקי כמו שספר לדוד והוא יותר נכון לפי מה שאחשוב: