וּכְעֵ֣ת מוּתָ֗הּ וַתְּדַבֵּ֙רְנָה֙ הַנִּצָּב֣וֹת עָלֶ֔יהָ אַל־תִּֽירְאִ֖י כִּ֣י בֵ֣ן יָלָ֑דְתְּ וְלֹ֥א עָנְתָ֖ה וְלֹא־שָׁ֥תָה לִבָּֽהּ׃

וּכְעִידַן מוּתָה וּמַלִילוּ נְשַׁיָא דְקַיְמָן עִלַוָה לָא תִדְחֲלִין אֲרֵי בַּר דְכַר יְלִידַת וְלָא אֲתִיבַת וְלָא שַׁוִיאַת עַל לִבָּהּ:

וכעת מותה. וכאשר בא עת מותה על ידי הלידה הפתאומית:

אל תראי. היות חשבו שמתפחדת שלא תמות גם היא בעבור רוע המזל, וכמו שאמרו רבותינו ז״ל (שבת קה ב): אחד מן המשפחה שמת, ידאגו וכו׳, ולזה אמרו לה, דעי כי בן ילדת, ושוב אין לך לפחד, כי אם נולד בן זכר, נתרפאת כל המשפחה, וכמו שאמרו רבותינו ז״ל (ירושלמי מועד קטן ג ז):

ולא שתה לבה. אל דבריהן:

ענתה. השיבה:

שתה. שמה, כמו (שמות י א): למען שיתי: