וַיַּ֞ךְ בְּאַנְשֵׁ֣י בֵֽית־שֶׁ֗מֶשׁ כִּ֤י רָאוּ֙ בַּאֲר֣וֹן יְהֹוָ֔ה וַיַּ֤ךְ בָּעָם֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ חֲמִשִּׁ֥ים אֶ֖לֶף אִ֑ישׁ וַיִּֽתְאַבְּל֣וּ הָעָ֔ם כִּֽי־הִכָּ֧ה יְהֹוָ֛ה בָּעָ֖ם מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה׃

וּקְטַל בְּגַבְרֵי בֵית שֶׁמֶשׁ עַל דְחָדִיאוּ דַחֲזוֹ אֲרוֹנָא דַייָ כַּד גְלֵי וּקְטַל בְּסָבֵי עַמָא שַׁבְעִין גַבְרָא וּבִקְהָלָא חַמְשִׁין אַלְפֵי גַבְרָא וְאִתְאַבָּלוּ עַמָא אֲרֵי מְחָא יְיָ בְּעַמָא מָחָא סַגִיאָה:

ויך. ה׳ הכה בהם על שפתחו הארון וראו בו בפנים, ולזה הכה בעם שבעים איש מגדולי העיר, והיו שקולים כחמשים אלף איש (סוטה לה ב):

ויך. הש"י באנשי בית שמש כי ראו בארון ה', ולא עזבו מלאכתם שהיו קוצרים קציר חטים ונגפו מהעם שבעי' איש שהיו שקולים חמשים אלף איש לגודל מעלתם או היו המוכים חמשים אלף ושבעים איש, ויתאבלו העם כי הכה ה' בעם מכה גדול':