וַעֲשִׂיתֶם֩ צַלְמֵ֨י (עפליכם) [טְחֹרֵיכֶ֜ם] וְצַלְמֵ֣י עַכְבְּרֵיכֶ֗ם הַמַּשְׁחִיתִם֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וּנְתַתֶּ֛ם לֵאלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל כָּב֑וֹד אוּלַ֗י יָקֵ֤ל אֶת־יָדוֹ֙ מֵֽעֲלֵיכֶ֔ם וּמֵעַ֥ל אֱלֹהֵיכֶ֖ם וּמֵעַ֥ל אַרְצְכֶֽם׃

וְתַעְבְּדוּן צַלְמֵי טְחוֹרֵיכוֹן וְצַלְמֵי עַכְבְּרֵיכוֹן דִמְחַבְּלִין יַת אַרְעָא וְתִתְּנוּן קֳדָם אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל יְקָרָא מָאִים תָּנוּחַ מְחָתֵיהּ מִנְכוֹן וּמִן טַעֲוַתְכוֹן וּמִן אַרְעֲכוֹן:

צלמי וכו׳ המשחיתים וכו׳. רצה לומר: עשו צלמי דמות העפולים והעכברים, אשר הם משחיתים וכו׳:

ונתתם וכו׳ כבוד. רצה לומר: לא שהוא צריך לזה, אלא תנו לכבודו:

אולי יקל. בעבור הכבוד אשר תעשו לו:

מעליכם. על הסרנים יאמר:

ומעל ארצכם. מעל יושבי ארצכם, מותר העם:

את הארץ. את אנשי הארץ: