כְּמֵיעַלְכוֹן לְקַרְתָּא כֵּן תִּשְׁכְּחוּן יָתֵיהּ עַד לָא יִסַק לְבֵית אַסְחֲרוּתָא לְמֵיכַל אֲרֵי לָא אָכִיל עַמָא עַד מֵיתוֹהִי אֲרֵי הוּא פָרִיס מְזוֹנָא בָּתַר כֵּן אָכְלִין זַמְנַיָא וּכְעַן סַקוּ אֲרֵי יָתֵיהּ כְּיוֹמָא דֵין תִשְׁכְּחוּן יָתֵיהּ:
כן תמצאון. רצה לומר: עדיין יהיה בביתו ולא עלה הבמה, ותמצאון אותו בביתו:
כי לא יאכל העם. רצה לומר: לזה מהר ולך, כי לא הרבה יתעכב בביתו, כי לא יאכל העם עד בואו, וימהר לבוא שמה, שלא יתאחרו הקרואים בעבורו:
יברך הזבח. יברך על הזבח הברכה הראויה לה, והוא: אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הזבח:
כהיום. כהעת הזאת תמצאון אותו ואמרו רבותינו ז״ל (ברכות מח ב): שהנערות האריכו בדבריהן, להסתכל ביפיו של שאול:
הקרואים. המזומנים להסעודה, והוא מלשון קריאה:
כהיום. כהעת הזאת, כי ׳יום׳ יאמר גם על ענין ׳עת׳, וכן (במדבר ח יז): ביום הכותי, והכ״ף באה לאמתת הדבר: