וַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ וַיִּשְׁלַ֣ח לִקְרָאתָ֔ם כִּי־הָי֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים נִכְלָמִ֣ים מְאֹ֑ד וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ שְׁב֣וּ בִירֵח֔וֹ עַד־יְצַמַּ֥ח זְקַנְכֶ֖ם וְשַׁבְתֶּֽם׃

וְחַוִיאוּ לְדָוִד וּשְׁלַח לָקֳדָמוּתְהוֹן אֲרֵי הֲווֹ גַבְרַיָא מִתְכַּלְמִין לַחֲדָא וַאֲמַר מַלְכָּא תְּבוּ בִירֵיחוֹ עַד דְיִצְמַח דִקְנֵיכוֹן וּתְתוּבוּן:

וישלח לקראתם. לאמר להם לשבת ביריחו האמור בסוף המקרא, והפסיק לומר הסיבה למה לא באו למלך, ואמר כי היו נכלמים, ולכן שלח לקראתם:

ושבתם. לביתכם:

יצמח. יגדל: