וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אוּרִיָּ֗ה שֵׁ֥ב בָּזֶ֛ה גַּם־הַיּ֖וֹם וּמָחָ֣ר אֲשַׁלְּחֶ֑ךָּ וַיֵּ֨שֶׁב אוּרִיָּ֧ה בִירוּשָׁלַ֛͏ִם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא וּמִֽמׇּחֳרָֽת׃

וַאֲמַר דָוִד לְאוּרִיָה תִּיב הָכָא אַף יוֹמָא דֵין וּמְחַר אַשְׁלְחִינָךְ וִיתֵיב אוּרִיָה בִּירוּשְׁלֵם בְּיוֹמָא הַהוּא וּבֵיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי:

גם היום. כי חשב כאשר יאכל לפניו, אז ייטיב לבו ביין, וישכב עם אשתו:

וממחרת. עד אשר שלחו:

בזה. במקום הזה:

ויאמר דוד שב בזה גם היום ומחר אשלחך, אחר שסרב נגד דעתו ורצה ללכת למלחמה, וגם שחשב אולי לכן נשאר בפתח המלך כדי שישלחהו למלחמה ועתה שהבטיחו לשלחו ירד אל ביתו לפני צאתו, בפרט שהיה לו שהות כמ"ש וישב ביום ההוא וממחרת: