וַיֹּר֨אוּ הַמּוֹרִ֤אים אֶל־עֲבָדֶ֙יךָ֙ מֵעַ֣ל הַחוֹמָ֔ה וַיָּמ֖וּתוּ מֵעַבְדֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וְגַ֗ם עַבְדְּךָ֛ אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּ֖י מֵֽת׃ {ס}

וּשְׁדוֹ קַשָׁתַיָא בְּעַבְדָיִךְ מִן שׁוּרָא וְאִתְקְטִילוּ מֵעַבְדֵי מַלְכָּא וְאַף עַבְדָךְ אוּרִיָה חִתָּאָה מִית:

וירו המורים. בעת קרבנו אל החומה:

וגם עבדך וגו׳. כי השליח חשב, למה אמתין עד אשר יעלה חמת המלך ולומר לו אחרי זה ממיתת אוריה, הלא טוב לומר לו מיד, ולא יעלה חמתו (ואף יואב השכיל את זאת אשר השליח יגיד לו מיד, ולזה לא חשש פן לא תעלה חמת המלך ולא יודע לו ממיתת אוריה):

ויורו המורים. ענין השלכה:

ועל ידי כן ויורו המורים וכו' וימותו מעבדי המלך וגם אוריה שהיה המנהיג במקום ההוא מת: