וַיְצַו֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֶת־נְעָרָ֜יו לֵאמֹ֗ר רְא֣וּ נָ֠א כְּט֨וֹב לֵב־אַמְנ֤וֹן בַּיַּ֙יִן֙ וְאָמַרְתִּ֨י אֲלֵיכֶ֜ם הַכּ֧וּ אֶת־אַמְנ֛וֹן וַהֲמִתֶּ֥ם אֹת֖וֹ אַל־תִּירָ֑אוּ הֲל֗וֹא כִּ֤י אָֽנֹכִי֙ צִוִּ֣יתִי אֶתְכֶ֔ם חִזְק֖וּ וִֽהְי֥וּ לִבְנֵי־חָֽיִל׃

וּפַקֵיד אַבְשָׁלוֹם יַת עוּלֵימוֹהִי לְמֵימָר חֲזוֹ כְעַן כַּד יִשְׁפַּר לִבָּא דְאַמְנוֹן בְּחַמְרָא וְאֵימַר לְכוֹן קְטוּלוּ יַת אַמְנוֹן וְתִקְטְלוּן יָתֵיהּ לָא תִדְחֲלוּן הֲלָא אֲרֵי אֲנָא פַקְדִית יַתְכוֹן אִתְקִיפוּ וַהֲווֹ לְגַבְרִין גִבָּרִין:

כטוב וגו׳. ואז לא יהיה נשמר:

הלא כי אנכי צויתי. ומידי יבוקש:

חזקו. אם אולי יעמוד על נפשו:

הלא כי אנכי צויתי אתכם רצה לומר ולא תענשו אתם כי עשיתם ע"פ פקודתי: