וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־יוֹאָ֔ב הִנֵּה־נָ֥א עָשִׂ֖יתִי אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְלֵ֛ךְ הָשֵׁ֥ב אֶת־הַנַּ֖עַר אֶת־אַבְשָׁלֽוֹם׃

וַאֲמַר מַלְכָּא לְיוֹאָב הָא כְעַן עֲבָדִית יַת פִּתְגָמָא הָדֵין וֶאֱזֵיל אֲתֵיב יַת עוּלֵימָא יַת אַבְשָׁלוֹם:

עשית וגו׳. לשלח את התקועית, לזה לך והשיבו, כי המתחיל בדבר עליו לגמרו:

הנה נא עשית (לפי הרד"ק הקרי עשית) רצה לומר המתחיל אומרים לו גמור: