וַיֹּ֨אמֶר אֶל־עֲבָדָ֜יו רְאוּ֩ חֶלְקַ֨ת יוֹאָ֤ב אֶל־יָדִי֙ וְלוֹ־שָׁ֣ם שְׂעֹרִ֔ים לְכ֖וּ (והוצתיה) [וְהַצִּית֣וּהָ] בָאֵ֑שׁ וַיַּצִּ֜תוּ עַבְדֵ֧י אַבְשָׁל֛וֹם אֶת־הַחֶלְקָ֖ה בָּאֵֽשׁ׃ {פ}

וַאֲמַר לְעַבְדוֹהִי חֲזוֹ אַחְסַנְתֵּיהּ דְיוֹאָב דִסְמִיכָא לְדִילִי וְלֵיהּ תַּמָן סְעוֹרִין אֱזִילוּ וְאַדְלְקוּהָ בְּנוּרָא וְאַדְלִיקוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם יַת אַחְסַנְתֵּיהּ בְּנוּרָא:

ראו. הסתכלו לדעת חלקת יואב אשר היא אל ידי, סמוכה למקום חלקתי:

חלקת. אחוזת שדה, כמו (בראשית לג יט): ויקן את חלקת השדה:

אל ידי. אל מקומי:

והציתוה. מלשון הצתה והבערה:

ולכן צוה להצית חלקת יואב, באשר חשב כי הרע לו במה שהוציאו מגשור, כמ"ש בפסוק ל"ב: