וַיֹּ֣אמֶר אַבְשָׁל֣וֹם אֶל־יוֹאָ֡ב הִנֵּ֣ה שָׁלַ֣חְתִּי אֵלֶ֣יךָ ׀ לֵאמֹ֡ר בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֨ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ לֵאמֹ֗ר לָ֤מָּה בָּ֙אתִי֙ מִגְּשׁ֔וּר ט֥וֹב לִ֖י עֹ֣ד אֲנִי־שָׁ֑ם וְעַתָּ֗ה אֶרְאֶה֙ פְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְאִם־יֶשׁ־בִּ֥י עָוֺ֖ן וֶהֱמִתָֽנִי׃

וַאֲמַר אַבְשָׁלוֹם לְיוֹאָב הָא שְׁלָחִית לְוָתָךְ לְמֵימָר אִיתָא הַלְכָא וְאִשְׁלְחִינָךְ לְוַת מַלְכָּא לְמֵימַר לְמָה אָתֵיתִי מִגְשׁוּר טַב לִי עוֹד דַאֲנָא תַמָן וּכְעַן אֶחֱזֵי אַפֵּי מַלְכָּא וְאִם אִית בִּי חוֹבָא וְיִקְטְלִינַנִי:

בא הנה וגו׳. ועל שלא באת, צויתי להצית החלקה, בכדי שתבוא הנה:

למה באתי. מה תועלת בביאתי אם אינני רואה פני המלך:

טוב לי וגו׳. כי שם הייתי רואה פני המלך אבי אמי:

ואם יש בי עון. רוצה לומר: בראותי פניו, אשיב אמרים על מה הרגתי את אמנון, ואם אף על פי כן ימצא בי עון כי לא יקבל אמרי, אזי מקבל אני עלי המיתה, והנני אמות:

לאמר למה באתי מגשור ואם כן הרעות לי במה שהבאתני לירושלים: