וְלַֽעֲמָשָׂא֙ תֹּֽמְר֔וּ הֲל֛וֹא עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אָ֑תָּה כֹּ֣ה יַעֲשֶׂה־לִּ֤י אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף אִם־לֹ֠א שַׂר־צָבָ֞א תִּהְיֶ֧ה לְפָנַ֛י כׇּל־הַיָּמִ֖ים תַּ֥חַת יוֹאָֽב׃

וְלַעֲמָשָׂא תֵימְרוּן הֲלָא קְרִיבִי וּבִסְרִי אַתְּ כְּדֵין יַעְבֵּיד לִי יְיָ וּכְדֵין יוֹסִיף אִם לָא רַב חֵילָא תְּהֵי קֳדָמֵי כָּל יוֹמַיָא חֲלַף יוֹאָב:

עצמי ובשרי. בן אביגיל אחותי:

כה יעשה וגו׳. הוא ענין שבועה, וגזם ולא אמר, וכמוהו רבים במקרא:

תחת יואב. כי על שהרג לאבשלום, רצה להעבירו:

תמרו. כמו תאמרו באל״ף:

ולעמשא באשר הוא שר הצבא, הבטיח לו שיהיה תחת יואב שרצה להעבירו על שהרג את אבשלום:

אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב. ידמה שעשה זה דוד כדי שלא יירא ממנו עמשא פן יניא את לב איש יהודה מעל דוד או אולי התפעל על זה קצת התפעלות כנגד יואב בעבור הדברים הקשים שאמר לו על בכותו על אבשלום או אפשר גם כן שסופר לו כי יואב עבר על מצותו להרוג את אבשלום: