בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָה֩ אָנֹכִ֨י הַיּ֜וֹם הַאֵדַ֣ע ׀ בֵּֽין־ט֣וֹב לְרָ֗ע אִם־יִטְעַ֤ם עַבְדְּךָ֙ אֶת־אֲשֶׁ֤ר אֹכַל֙ וְאֶת־אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁתֶּ֔ה אִם־אֶשְׁמַ֣ע ע֔וֹד בְּק֖וֹל שָׁרִ֣ים וְשָׁר֑וֹת וְלָ֩מָּה֩ יִֽהְיֶ֨ה עַבְדְּךָ֥ עוֹד֙ לְמַשָּׂ֔א אֶל־אֲדֹנִ֖י הַמֶּֽלֶךְ׃

בַּר תַּמְנָן שְׁנִין אֲנָא יוֹמָא דֵין הַאִידַע בֵּין טַב לְבִישׁ אִם יִטְעַם עַבְדָךְ יַת מָה דְאֵיכוּל וְיַת מָה דְאֶשְׁתֵּי אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקַל כִּנְרִין וְתוּשְׁבָּחָן וּלְמָה יְהֵי עַבְדָךְ עוֹד לְמַטוּל עַל רִבּוֹנִי מַלְכָּא:

בן שמנים וגו׳. ואם כן עוד מעט יש לי לחיות:

האדע. ועוד מה תועלת שבתי עמו, אם לחלוק לי כבוד להיות מאנשי עצתו, וכי אדע בין טוב לרע לגודל זקנתי, ואם להאכילני מעדנים, וכי אטעם טעם מאכל ומשקה להיות מתהנה במאכל ומשקה משובח, ואם לשמח לבבי בקול שרים ושרות, האם אשמע עוד, הלא אזני כבדה משמוע מתשות הזקנה:

עוד למשא. לא די שלא יתענג להתעלס בי, כי עוד למשא אחשב לו:

שרים ושרות. משוררים ומשוררות:

(זאת שנית) שלא ימשך תועלת מהליכתי כלל, כי אם רוצה בי בעבור צורך המלך לדרוש ממני עצה ותושיה, האדע היום בין טוב לרע, ואם לתועלתי, אם יטעם עבדך וכו' ורצה לומר שלא אהנה עוד לא מחוש הטעם, ולא מיתר החושים שעל זה אמר אם אשמע עוד בקול שרים ושרות, ולא לבד שהוא לא להועיל, אהיה עוד למשא: