יָשׇׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ וְאָמֻ֣ת בְּעִירִ֔י עִ֛ם קֶ֥בֶר אָבִ֖י וְאִמִּ֑י וְהִנֵּ֣ה ׀ עַבְדְּךָ֣ כִמְהָ֗ם יַֽעֲבֹר֙ עִם־אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַעֲשֵׂה־ל֕וֹ אֵ֥ת אֲשֶׁר־ט֖וֹב בְּעֵינֶֽיךָ׃ {ס}

יְתִיב כְּעַן עַבְדָךְ וְאֵמוּת בְּקַרְתִּי וְאִתְקְבַר בְּקִבְרָא דְאַבָּא וּדְאִמָא וְהָא עַבְדָךְ כִּמְהָם יֶעְבַּר עִם רִבּוֹנִי מַלְכָּא וֶעֱבֵיד לֵיהּ יַת דְתַקִין בְּעֵינָךְ:

ישב. לזאת אשוב ואמות בעירי, ואקבר עם קבר אבי:

והנה עבדך כמהם. בנו היה, ואמר לו הלא כמהם עמנו, ויעבור הוא עמך, ובזה ישולם הגמול, בעשות עמו החסד שתרצה:

(זאת רביעית) שאם בכ"ז רוצה המלך להיטיב עמי, ישב נא עבדך ואמות בעירי, כי הגיע עתי, וממילא בני עומד תחתי לירשני, והוא יעבור כי לו משפט הירושה תחת אביו: